פסק-דין בתיק ת"א 39035-11-10

1.         התובע יליד שנת 1963, נפגע ביום 17.4.2004 לטענתו, בתאונת דרכים בהיותו הולך רגל, מרכב שפרטיו וזהותו אינם ידועים לו.

2.         הנתבעת (להלן "קרנית") כפרה בגרסת התובע, וטענה כי פגיעתו הנטענת של התובע אירעה בנסיבות אחרות ללא כל מעורבות של רכב.

3.         ד"ר איל מלמד אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי קבע כי לתובע נגרמה פגיעה קשה במפרק הסבתלארי של עקב שמאל המקנה לו נכות צמיתה בשיעור של 20%, על פי סעיף 49 (2) ו' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. בנוסף קבע כי התובע סובל מנכות בשיעור של 10% בגין פגיעה בקרסול, אם כי שייך מחצית ממנה לתאונה כשהוא קובע כי "לא ברור האם הקרסול נפגע בתאונה, פגיעה שהוחמצה או שמא מדובר בפגיעה ישנה".

ד"ר מלמד נמנע מלחוות את דעתו בעניין קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות הנ"ל לבין תאונת דרכים שבה היה מעורב התובע לטענתו, וקבע באופן כללי כי "הנכות קשורה לתאונה שבגינה פנה הנפגע למיון בתאריך 17.4.2004".

4.         העדויות

מטעם התובע העידו התובע ובת זוגו לשעבר ואם שתי בנותיו גב' בת שבע טוביאנה, וכן אחותו גב' בושקאר אמאל.

            מטעם הנתבעת לא הובאו עדים.

            בנוסף, הוזמן לעדות ד"ר מלמד אשר נחקר על ידי שני הצדדים.

5.         דיון

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, הגעתי לידי מסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח, במידה הדרושה בהליך זה, כי הפגיעות שאובחנו אצלו ביום 17.4.2004, הינן תוצאה של תאונת דרכים שבה היה מעורב לטענתו. להלן נימוקיי:

6.         בחקירתו בבית המשפט תיאר התובע את נסיבות התרחשות התאונה הנטענת על ידו כדלקמן:

ביום התאונה שהיה יום שבת, הוא ביקר אצל אחותו גב' בושקאר אמאל המתגוררת ברחוב החשמל 62 בחיפה. בסביבות השעה 14:00 הוא יצא מהבית ברגל, ובהגיעו סמוך לסמינר המורים (באזור של גשר פז) המרוחק כ- 500 מטר מבית אחותו, הוא החל לחצות את הכביש במעבר חציה המחולק לשלושה שלבים, שבין כל שלב קיימת מדרכה. הוא עבר את המעבר הראשון והשני. כשהיה באמצע המעבר השלישי, הוא הבחין ברכב המגיח מצד ימין שלו בירידה ולא עוצר. התובע הסתובב לכיוון הרכב אך הרכב המשיך בנסיעתו והגלגל הקדמי ימני שלו עלה על רגלו השמאלית של התובע ודרס אותה. התובע נפל לצד הכביש והרכב עקף אותו מצד ימין (אחר כך תיקן, מצד "הרגל השמאלית שלי") והמשיך בנסיעתו. כתוצאה מהפגיעה, נתקף התובע בכאבי תופת עד כדי בכי, וביקש מעובר אורח שהיה במקום, להשאיל לו את מכשיר הטלפון הנייד שלו לצורך יצירת קשר עם אחותו, וכך היה. התובע התקשר לאחותו גב' בושקאר אמאל וביקש ממנה שתבוא לקחת אותו לבית החולים, והאחות הגיעה תוך זמן קצר יחד עם בעלה והובילו אותו ברכבם לבית החולים. 

7.         למרות התיאור המפורט הנ"ל, אלא שעדותו הנ"ל של התובע נותרה עדות יחידה שלא זכתה לכל סיוע, הגם שהיא עברה "שינויים" בהתאם להתפתחות החקירה. לא זו אף זו, התיאור הנ"ל לא עמד בהתאמה לתיאור שהופיע בהודעת התובע במשטרה (נ/7) ובהודעת התובע לחוקר מטעם הנתבעת (נ/8), שם ציין התובע כי הרכב דחף אותו תחילה והפילו ארצה, ולאחר מכן "הוא חזר רוורס, רצה לברוח ועלה לי על הרגל" (ראה נ/8 עמ' 20 ש' 12). הטענה שהרכב "חזר רוורס" לא הושמעה ולו פעם אחת בעדותו בבית המשפט.  

8.         נוסף על כך, התובע לא זכר מה סוג הרכב שפגע בו, ובעוד שבבית המשפט אמר שצבעו היה אדום, בהודעתו במשטרה מסר כי צבע הרכב היה לבן (ראה ההודעה נ/7, ש' 38). בנוסף, בבית המשפט העיד התובע כי ביקש את מכשיר הטלפון מעובר אורח שהיה לבדו, ואילו בהודעתו במשטרה מסר כי ביקש את המכשיר משני בחורים רוסים (נ/7, ש' 29).

9.         תהיות נוספות מתעוררות לאור העובדה שלמרות שהתאונה הנטענת אירעה במקום מרכזי בחיפה (ליד גשר פז), לא הובא ולו עד אחד מטעם התובע שיכול היה לתמוך בהתרחשותה. אמנם, האחות גב' בושקאר העידה כי היא הגיעה יחד עם בעלה למקום התאונה והובילו של התובע ברכבם לבית החולים, אולם, ללא ראייה אובייקטיבית, לא יכולתי לייחס משקל לעדותה הנ"ל. יתרה מכך, עסקינן בתאונת פגע וברח עם פגיעה קשה כטענת התובע, על כן תמוהה העובדה שהתובע לא דאג להזעיק את המשטרה למקום התאונה בכדי שתחקור אודות נסיבות התרחשותה.

10.        זאת ועוד, בטופס אבחון רפואי של המל"ל מיום 17.3.05 (נ/6) תחת הפרק "פרטי הליקויים (המחלות) מפי הנבדק" נרשם "שבר בעקב שמ' בעקבות נפילה לפני 11 חודשים... ", ולא ניתן על ידי התובע כל הסבר מניח את הדעת לתיאור הנ"ל.

11.        על כל אלה אוסיף את עדותו של ד"ר מלמד, מומחה מטעם בית המשפט, שבה מסר כי השבר בעקב מסוג השבר שאובחן אצל התובע, נגרם על פי רוב מפגיעה אנכית מנפילה מגובה, וכי השבר אצל התובע אופייני לפגיעה מסוג זה (עמ' 53, ש' 9 ו-ש' 24-23).  אמנם  ד"ר מלמד לא שלל גרימת שבר לעקב כתוצאה מדריסת הרגל על ידי גלגל רכב, אולם הוא ציין כי במקרה זה מצפים לראות סימני צמיג על הנעל ו/או סימני נזק על העור, וכי במקרה של התובע, לא היו סימנים שמתאימים לתיאור הנ"ל (עמ' 55 ש' 20). 

            ד"ר מלמד הוסיף ואמר בעדותו את הדברים הבאים:

"..... הנחת העבודה הייתה שבדרך כלל שאנחנו חושדים שאיש כזה נפגע מנפילה מגובה ואנחנו הרבה פעמים קוראים לזה כשאנחנו רואים את האנשים האלה במחלקה אנחנו קוראים לזה "תאונת עבודה" וזו הייתה ההנחה. זו הנחת העבודה שהיתה לי במקרה הזה" (עמ' 57 ש' 13-11)